המלחמה על מזעור הטכנולוגיה היא עוד אחת מתופעות הלוואי של שדה הקרב המודרני. ד”ר גולדה, מנהלת פרויקטים בתחום המזעור ברפאל, מסבירה למה – וגם מתי קטן זה קטן מדי // לינוי בר-גפן
ד”ר גולדה, מנהלת פרוייקטים בתחום המיזעור ב”רפאל”, תשמח לפתח טכנולוגיות שיסייעו לעולם הרפואה, אבל בינתיים היא מאמינה שהיא מסייעת להציל חיי אדם בפיתוח מערכות ממוזערות דווקא לתעשיית הנשק. קחו למשל את עניין החיסולים הממוקדים. נניח שמפקד זרוע טרור כלשהי מוקף בני משפחה חפים מפשע. במקרה כזה, המערכת יכולה להתריע ולהמנע מלהפציץ. דוגמא נוספת: לא רוצים לסכן חיי חיילים בפעילות קרקעית? רחפן זעיר מצויד ביכולת חישה מתוחכמת ומערכת קבלת החלטות על סמך נתונים שאסף, יכול לבצע את מלאכת ההרג בצורה מדוייקת ונקיה מדיונים בהאג.
אבל החיסכון בחיי אדם נועד להיות מופנה בראש ובראשונה לחיי החיילים בשטח:
“יש משימות, אם זה איסוף מידע או תקיפה, שהמערכות האלה יוכלו לעשות בצורה אוטונומית לחלוטין, כשהחייל לא מעורב. אנחנו רוצים שתהיה להן חישה רב מימדית כמו של בן אדם ואף יותר”.
עד כמה ימוזער הנשק העתידי?
“אנחנו רוצים את הנשקים העתידיים מחד חכמים יותר, עם יותר יכולות, ומאידך בלי להגדיל את הנפח או המשקל שלהם. אם אנחנו רוצים למשל שיהיו לטיל יכולות צילום, זיהוי, הקלטה, אבל גם מקום לדלק ולמנוע – אנחנו צריכים לצמצם את שאר המערכות בנפח ובמשקל. מיזעור מאפשר לנו להכניס יותר אמצעי חישה ואמצעים לעיבוד, בנפח קטן יותר. אבל אם אנחנו מסתכלים על שדה הקרב העתידי אז יש עכשיו באמת כיוון מאוד חם של רחפנים, של מערכות אוטונומיות זעירות”.
אז רחפנים יוכלו להיות בגודל זבוב?
“זה תלוי במשימה. אם אנחנו רוצים שהוא יאסוף מידע, נרשת את שדה הקרב בהמון זבובים קטנים שמתקשרים אחד עם השני ויכולים לתת לחייל תמונה של מה קורה בשטח הזה. בכזה מצב נרצה את המיכשור כמה שיותר זעיר. יש כבר דוגמאות כאלה ברשת על יתושי ריגול ממש בגודל שמאפיין חרק. אבל אם אנחנו רוצים משימות יותר מורכבות צריך כלים יותר גדולים. אם אנחנו רוצים שזה יהיה משהו שמיועד לתקיפה הוא יצטרך לסחוב חומר נפיץ ואז צריך גודל, או שאנחנו רוצים שהוא יסחוב דלק שצריך לנווט אותו למרחקים”.
כמה קטן זה קטן מדי? גולדה מאמינה שחוק מור קרוב למיצוי. חוק מוק הוא הניבוי שנתן בשנת 1965 מייסד אינטל, גורדון מור, לפיו צפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים במחיר מינימלי, תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים. העקרון של חוק מור דובר בהמשך וכיום בעיקר בהקשר של מעבדי מחשב. בשנת 1996 מור טען שהחוק הוא בגדר נבואה שמגשימה את עצמה. “כל הפיתוח האלקטרוני התיישר מול התחזית הזו עד 2010 וזה מה שאיפשר את המיכשור המתקדם היום”. אלא שכיום, מספרת גולדה, החוק כבר מגיע לכדי מיצוי כשמדוב ברכיבים מיקרומכניים, למשל. “שערה היא בעובי מאה מיקרון ואנחנו מדברים על רכיבים שגודלם מיקרונים בודדים. בעולם האלקטרוניקה זה מגיע לננומטרים בודדים. בסוף אנחנו מוגבלים, כי אנחנו מתחילים כבר להגיע לגודל של מולקולה. אין עוד לאן לרדת. אז חושבים על כיוונים אחרים לחלוטין, כמו מיחשוב קוואנטי והספקים. אנחנו רוצים למשל מכשירים שלא יהיו תלויים בהחלפת סוללות אלא יפיקו אנרגיה מהסביבה”.
"אם אנחנו רוצים שהרחפן יאסוף מידע, נרשת את שדה הקרב בהמון זבובים קטנים שמתקשרים אחד עם השני ויכולים לתת לחייל תמונה של מה קורה בשטח. בכזה מצב נרצה את המיכשור כמה שיותר זעיר. יש כבר דוגמאות כאלה ברשת על יתושי ריגול בגודל שמאפיין חרק"
גולדה אמנם רק בת 34, אבל היא דוקטור כבר 3 שנים ועובדת ברפאל למעלה מתריסר. היא נשאבה לחברה כששמעה ממרצה בטכניון שהחברה מחפשת סטודנטים מצטיינים. זה לא שלא היו לה תכניות לשדה האזרחי, אבל מהר מאוד היא מצאה את עצמה נשאבת בהתלהבות לעולם הנשק. בכל זאת, היא מקבלת הצצה לישומים האזרחיים של פיתוחים שגם היא עוסקת בהם. הגדר בין שדה הקטל המלחמתי לשדה המוקשים הביתי מחוררת עד כדי כך שכשהייתה לאחרונה בכנס שעסק בכיוונים חדשים בעולם החישה, אחד הדיונים עסק במכשיר ה”בייבי סנס”, להיט בבתים שבהם חרדים ממוות בעריסה יותר מאשר מלהתעורר אינספור פעמים בלילה כי המכשיר ציפצף למרות שלא קרה כלום. השאלה “האם כדאי לרכוש בייבי סנס” מפלגת כיום בין הורים שבטוחים שהחיים בלעדיו הם הפקרות, לכאלה שהטיחו אותו בזעם בקיר אחרי אינספור אזעקות שווא.
“למרות שזה נושא לדיון, ברור שהטכנולוגיה כיום הרבה יותר מתוחכמת מזה. היעילות של ה”בייבי סנס” תלויה גם באיפה את ממקמת את התינוק ביחס לחיישן. יכול להיות שהוא פשוט נמצא רחוק מדי ולא חש את התינוק מסתובב. המגבלה של המוצר הזה היא לא מגבלה טכנולוגית. כנראה שהחברה החליטה שהמוצר טוב מספיק כמו שהוא, ואין לשוק מוטיבציה להתפתח מעבר לזה, אולי כי זה כרוך בהשקעת כספים. עולים בכנסים כאלה קונספטים שיכולים ליצור חישה יותר מדוייקת, אבל בין השלב הזה שבו פיתחו את הקונספט לבין השלב שבו מייצרים מוצר עם מספיק חיישנים באזורים שונים במיטה – יכול להיות ששם יש פער. באפליקציות צבאיות כמובן שהחיישנים האלה נדרשים לרמות דיוק ואמינות גבוהות יותר מבאפליקציות אזרחיות”.
מתי קטן זה קטן מדי?
“הטלפונים הסלולאריים זו הדוגמא הקלאסית. את כל היכולות של הפלאפון אפשר להקטין הרבה יותר, אבל אנחנו רוצים לראות סרטים ותמונות במסך יותר גדול. אבל הסיפור העתידי הוא התקשורת בין כל המכשירים. תוך 5 שנים כל הנושא של מכשירים שמתקשרים סביבנו אחד עם השני ואיתנו יהיה ברמה של עשרה לבן אדם. לשם אנחנו הולכים, להצליח לתקשר עם כל מה שקורה סביבנו. ותהיה גם יכולת עיבוד מידע שתואמת את כל הדאטה הזו.
ומה זה יעשה לנו?
“האמת היא שקשה לי לענות על זה. אני עצמי עדיין לא התאוששתי ממהפיכת הסמארטפון”.
