“קורמורן”

שלבי לידת הצורך

התקופה בה עוסקת הכתבה הינה המעבר ממלחמת ההתשה למלחמת יום כיפור, שנפרסת על השנים 1970-1973. בתקופה זו חיל האוויר מתאמן בהשמדת סוללות טילי קרקע-אוויר (טק”א) סובייטיות שפזורות לאורך הגבול הדרום-מערבי של ישראל עם מצרים והגבול הצפון-מזרחי שלה עם סוריה. מדובר במערכים צפופים מאוד, קשים לחדירה, בהם הכמות יצרה איכות. בדרום מוקמו למעלה ממאה סוללות , ובצפון למעלה מששים. התפישה המבצעית באותה תקופה הייתה כי ההתמודדות בלחימה עם סוללות הטק”א היא בשלב ראשון נטרול הסוללות, ולאחר מכן חדירה לשטח האויב.

אחד מלקחי המלחמה היה, להילחם בנוכחות (ע”י דיכוי) , ולאו דווקא השמדה.

פרויקטי הדגל ברפא”ל באותה תקופה היו – “גביע” מערכת אלינט לזיהוי נקודות ציון (נ.צ.) סוללות טק”א ו”אנדרטה” מערכת הגנה עצמית מנוהלת הספק אשר התבססה על פוד אמריקאי שפותח לטובת מלחמת וייטנאם , כפרויקט תגובה מהירה (QRC – Quick Reaction Capibility).

באותה תקופה נבנו ברפא”ל תשתיות לפיתוח טכניקות ומערכות לוחמה אלקטרונית (ל”א). הקטר היה פרויקט “אנדרטה” – מערכת להגנה עצמית מנוהלת הספק. התשתיות הארגונית הפכו לימים לשטח סמל”א- תשתית לאומית של סימולצית מערכות לוחמה אלקטרונית לכלל התעשיות.

במקביל התפתחו התחומים הטכנולוגיים , שהתרכזו בפיתוח מכלולים במיקרו-גלים , ומערכי אנטנות. הקטר היה פרויקט “גביע” – מערכת אינטרפרומטית מבוססת על מדידות פאזה , ולא זמן הגעה (Time Of Arrival- TOA)

סקרנו בצורה תמציתית את היכולות ברפא”ל ערב כניסה למלחמת יום כיפור, על מנת להבין את הכלים, התשתיות והתפיסה המבצעית שהייתה מקובלת באותו זמן: האיומים שטיפלנו בהם במלחמת ההתשה היו סוללות SA-2 ,SA-3 ו8-SA. כולן סוללות מבוססות מכ”ם: , מכ”ם חיפוש , מכ”ם עקיבה , וראשי ביות מכ”מי .

מפקד חיל אוויר באותה תקופה, האלוף בני פלד ז”ל, גרס כי פצצה של 500 ק”ג פותרת כל בעיה. כל תחום הל”א לא נתפס בעיני צה”ל כתחום מקצועי באותו הזמן[1]. טייסים האמינו רק באמצעים שניתן לחוש ולראות , ולא לסמוך על נסתרות האלקטרוניקה.

בתחילת מלחמת יום כיפור ציפתה לח”א ההפתעה בדמות סוללות הטק”א מבוססי טיל שלא הוכר קודם לכן: סוללות SA-6 ניידות עם טילים מאוד יעילים אשר הסבו נזק כבד לח”א במהלך המלחמה כאשר עשרות רבות של מטוסים נפגעו והופלו. הצורך המבצעי היה ברור  – פענוח האיום , ומציאת פתרון שיאפשר למטוסי ח”א לטוס בבטחה.

ניתן להשוות במידה מסוימת את התקופה והאתגר , לפיתוחי האמריקאים במלחמת וייטנאם , בתוכניות QRC  , כמענה ל- SA-2 , SA-3 .

בביקור בחברת וסטינגהאוס בארה”ב למדנו את פודי הל”א שפותחו במסגרת QRC , מיד תקפנו את ראש הפרוקט על התכן , התשובה שנתן , שהפיתוח של כל הפוד נמשך רק חודשים , והוא לא חושב שבזמן הנתון היה ניתן לעשות טוב יותר.

השיקולים לייצוב הפתרן

נדלג על כל תהליך פענוח השלל שנעשה ברפא”ל בתחילת הלחימה , במסגרת רפא”ל (סמל”א ואחרים), בסיוע טובי המדענים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון – הפרפסורים משה זכאי בתחום מכ”ם, ישראל דוד בתחום תקשורת ופרופסור סיוון בתחום בקרה. שני הראשונים עברו לטכניון מרפא”ל בסוף שנות הששים ולכן הייתה להם הכרה עמוקה עם אנשיה והשפעה מכרעת בפתרון.

משך תקופת הפענוח הבסיסי הייתה פחות משבועיים, כאשר העקרונות פוענחו תוך מספר ימים  – זמן שיא! העמקת הפיענוח והרצת מודל וניסויים לאימות, נמשכו בהמשך מספר שבועות.

המשימה החשובה ביותר של צוות הפיענוח הייתה, מציאת טכניקת ל”א, שתשבש את מעוף הטיל. הידע של המדענים שעסקו בפיענוח כלל כאמור הבנה מעמיקה בתחום המכ”ם, בתחום התקשורת וכן מומחה הטילים, ד”ר משה (מויה) אפשטיין. בראיה לאחור השילוב היה קריטי בפענוח טיל שלא הכרנו מאחר והטיל שילב טכניקות מכ”ם ותקשורת במערכת אחת. לאחר הבנת נקודות התורפה, נשאלה השאלה מה הדרך לייצוב הפתרון, שרצוי שיהיה בה שימוש בזמן  המלחמה, מלבד תמרוני  התחמקות מטוסינו ששימשו את חיל האוויר בשלב א’?

לאחר הבנת נקודות התורפה, שאפנו לטכניקה שתבצע הטעיה זוויתית. הטעיה מסוג כזה, כך חשבנו, תבטיח החטאה וכך מטוסינו לא יפגעו. מערכות ל”א, ניתן להתקין על שני סוגי פלטפורמות:

הסוג הראשון מטוסי קרב, שחודרים לשדה הקרב לביצוע לחימה אלו מערכות להגנה עצמית, שמצריכות מערכת לכל מטוס תוקף. הטכניקות שניתן לממש במערכות אלו נוגעות יותר בהטעיות טווח, וקשה לבצע בהן טכניקות להטעיה זוויתית .

הסוג השני של הפלטפורמות, הינו מטוסים או מסוקים שטסים מחוץ לאזור מוכה הטילים (אמ”ט). היתרון של פתרון זה הוא האפשרות לבצע טכניקות להטעיית זווית, כך שהטיל לא יטוס לכיוון מטוסינו, וכן ,שכמות הפלטפורמות הנדרשות באוויר להגנת גזרת פעילות, קטן יחסית, ומגן על כל סוגי מטוסי התקיפה. הפלטפורמה שנבחרה הינה מסוק תובלה מסוג ”יסעור”, (איור 1) שמסוגל לטוס גבוה, ועליו ניתן להתקין מערכות גדולות , שמיועדים לטוס לאורך הגבול מחוץ לאמ”ט (יתרון למבנה הגאוגרפי של מדינת ישראל)

מי שכן הכיר בחשיבות הל”א היה דווקא איש לא טכני – שר הביטחון דאז, משה דיין ז”ל, כי למד מהאמריקאים   את לקחי מלחמת וייטנאם.