“צעקתי בקארטינג 1-0 לכיפת ברזל!” : חזרנו אל המהנדסים שליוו מיומה הראשון את המערכת שמציינת בימים אלו עשור ליירוט המבצעי הראשון

גם מיכל נזכרת בערב שנרשם בדפי ההיסטוריה ושינה את מאזן הכוחות הביטחוני במזרח התיכון ובעולם כולו: “בערב היירוט הראשון היינו ב”ערב כיף” בקארטינג בחיפה, נהגנו לנו במכוניות במסלול. פתאום אני מקבלת טלפון מעובד ברפאל שחבר שלו לוחם בכיפת ברזל. והוא צעק לי בטלפון “1-0 לכיפת ברזל!”, לא אשכח את הרגע הזה בחיים. ואז אני צעקתי בקארטינג:” 1-0 לכיפת ברזל!”, הייתה שם שמחה עצומה.”

על המרכיבים הדרושים על מנת להגיע להצלחה כבירה בזמן כה מועט, מפרט יוסי דרוקר, ראש מינהלת הגנה אווירית ואוויר-אוויר לשעבר: “מדובר באתגר אדיר יחסית ל-3 השנים שהוקצבו לנו. כל מי שלקח חלק היה להוט, המוטיבציה הייתה אדירה. צוות הפרויקט ביקר בשדרות, שם ראינו מה התושבים חשים ברגע שיורים על בתיהם. המסקנה הייתה ברורה- קיים צורך דחוף. שילוב של מוטיבציה אדירה ויכולת אדירה מתוך הבנה שאנו מגנים על הבתים שלנו ושל משפחותינו הובילו למצב שתוך שנתיים ותשעה חודשים הגשנו את המערכת לניסוי מסכם. האירוע המרגש ביותר מבחינתי התרחש כשפגשתי בשדרות אישה נחמדה ברחוב שאמרה לי משום מקום: “כיפת ברזל עובדת, מצילה אותנו כל יום” אין דבר משמח יותר מלשמוע אמירה כזו מאזרחית שבתור תושבת שדרות חוותה את סבבי הלחימה באופן אינטנסיבי וקשה.

במבט לאחור מוסיפה מיכל: “אני חושבת שבזכות החוצפה הישראלית הגענו לאן שהגענו. אם לא היינו לוקחים סיכונים, ולא מעזים, לא היינו מגיעים למקום הזה. בכל ניסוי המטרה שלנו היא לא רק להראות ללקוח- “הנה הצלחנו”, המטרה היא לגרד את הקצוות, לנסות, להעז, ואפילו להיכשל וללמוד מהכישלונות. בזכות התעוזה, הגענו למערכת הרבה יותר טובה מהתכנון שלנו בתחילת הדרך. היום עם שיפורים שונים אנחנו מצליחים למצות אותה עוד ועוד. זה נראה כאילו אנחנו לא מתקרבים עדיין לקצה גבול היכולת של המערכת שפיתחנו לפני עשור.”