הצוות הראשון של עמיר ורותם (מטעמי סודיות, יוזכרו מרבית המשתתפים רק בשמם הפרטי) לטפל בבעיה הבוערת ביותר בתקופה הזו – מכונות ההנשמה. אולם בעוד שבכל רחבי העולם נעשים מאמצים אדירים כדי לייצר מכונות הנשמה חלופיות, ברפאל הבינו כי דווקא פיצול מכונות ההנשמה הקיימות הוא פתרון טוב יותר. זאת עקב עמדתה של דוקטור שרית שחרור-קרני, לשעבר מנהלת מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק, שהצביעה על העובדה שלצוותים הרפואיים אין די זמן ללמוד עבודה עם מכונות הנשמה חדשות.
“יש כבר מכונות כאלו”, מספרת הדר מצוות הפיתוח, “אך הן עובדות על נפח, כך שאם תנאי הנשימה של אחד החולים משתנה, המכונה לא יודעת איך לאזן את זה”.
הצוות תקף את הבעיה מכיוון אחר והבין שהפתרון נעוץ בלשמר למכונות את הלחץ, לא את הנפח. “ברגע שהבנו את זה, זו לא הייתה בעיה”, מספר ליברמן, מאותו כוח המשימה.
“מדובר במערכת פנאומטית, כמו כל מערכת פנאומטית אחרת”. שבוע של עבודה, והחבר’ה יצרו מערכת צינורות עם שסתומים ופילטרים שמחליפה את מערכת הצינורות הקיימת ויכולה להנשים שני אנשים בו-זמנית”.