פיתוח מערכי “תמוז” דור ב’
ד"ר דניאל לשם, ד"ר ד"ר מנחם צוקר ויהושע קראוסהיום כבר מותר לספר
את הדור הראשון של הטיל החדשני נגד טנקים (נ”ט) “תמוז” התחלנו לפתח ב-1974, לאור לקחי מלחמת יום כיפור והצורך החיוני שנחשף בה לפגיעה מדויקת והשמדה של טנקי האויב בטווחים גדולים (4 עד 10 ק”מ). ד”ר פאול כץ מונה כראש הפרויקט, בסיוע מקצועי מקיף של ד”ר מויה אפשטיין ובמימון עצמי שאישר מנכ”ל רפא”ל, ד”ר זאב בונן. רק בסוף שנות ה-70 התקבלה הזמנה לתוכנית חירום לאומית לפיתוח המערך, בעקבות הופעת טנקי T-72 בזירה, שנחשבו בלתי חדירים לאמצעים שהיו אז בידי צה”ל. את פיתוח הדור הראשון של טילי “תמוז” ומשגר “חפיז” (בהובלת דן רוגל) סיימנו בזמן שיא – תוך שלוש שנים מחתימת החוזה מול משרד הביטחון.
ההתמודדות עם פיתוח טיל הנ”ט ברפא”ל הייתה מהפכנית משני היבטים: ראשית, עד שלב זה רפא”ל פיתחה וסיפקה טילי אוויר-אוויר ואוויר-קרקע מתקדמים, אך מלבד טיל ה”לוז” רפא”ל לא פיתחה טילים לכוחות היבשה. שנית’ טילי נ”ט לטווחים גדולים (10 ק”מ), המתבייתים בדיוק נקודתי, לא היו קיימים בעולם ונדרשו לכך פריצת דרך, יוזמה וחדשנות בגיבוש הפתרון, שכנוע וגיוס הלקוחות הפוטנציאליים במשרד הביטחון ובצה”ל, הקמה ואימון יחידות מתאימות וגיבוש תורת לחימה.
באותה תקופה, מדיניות משרד הביטחון הייתה עדיין שייצור מוצרי רפא”ל בכלל, ומערך “תמוז” בפרט, יבוצעו בתעשיות יצרניות (רפא”ל נחשבה כ”רשות פיתוח אמצעי לחימה”), ולפיכך נדרשנו להעביר את ייצור הטילים לתעשייה האווירית ואת ייצור המנועים לתע”ש. ייצור המנועים חזר לרפא”ל מסיבות מקצועיות ובהובלתו של ד”ר ראובן אשל, מנהל החטיבה, הצלחנו לשכנע את תע”א להשאיר את ייצור הטילים ברפא”ל! כיום ברור שמפעל ביטחוני אינו יכול להתקיים מבחינה מקצועית ועסקית ללא שילוב הייצור, השיווק והמכירות כחלק בלתי נפרד מהתנהלות מוצלחת של הפרויקט, תוך קבלת משוב מקו הייצור והמשתמשים, לצורך הפקת לקחים ופיתוח דורות המשך.
עם תחילת האספקה של דור א’, הקמת המערך (יחידות, גדודים, טילים, משגרים, מאמנים ותחזוקה) וההתנסות בייצור ובתרגילים מבצעיים – החלה החשיבה על שיפורים אפשריים ועל תוספות נדרשות. בגלל סיווג ביטחוני גבוה, נחשפה המערכת רק בתחילת 2012 ולראשונה אושרה לפרסום כתבה על “תמוז” דור א. בכתבה הנוכחית יסופר על ההתפתחות הדרמטית במערכי “תמוז” דור ב’.
טיל שרואה גם בלילה
בתקופת הפיתוח של דור א’, המצויד בראשביות יום, ניסינו להתמודד עם פתרון לבעיית הלילה כמענה לצורך מבצעי, אך ניסיונותינו לגבש תכן ראש-ביות תרמי כשלו בגלל גודל ומחיר. בתחילת שנות ה-80 הושגה פריצת דרך: בשטח אלקטרואופטיקה התגבש רעיון חדשני לפיתוח ראש-ביות תרמי שהתבסס על גלאי מיקרון עם עיבוד אות במישור 5-3וקטורי בתחום המוקד. הבשורה סללה את הדרך (ואת הכיסים) להתנעת פיתוח דור ב’ של “תמוז” בהובלת שאול אתר.
טיל שפוגע גם במטרות נסתרות ורחוקות בניווט ביניים
בדור א’ התרכזנו בתפעול הפשוט ביותר האפשרי: כינון ישיר (המובן לכל טנקיסט) והרחבה מינימלית על ידי מעבר תוך כדי מעוף למטרה נסתרת. ככל שעולים בטווח גדל מספר המטרות הנסתרות. כדי להגדיל משמעותית את הטווח ואת הזדמנויות הירי, העלה ד”ר אליעזר גון, הסמנכ”ל למו”פ, את רעיון “ניווט הביניים” (באמצעות מערכת ניווט עצמי בטיל) כבר בסוף שנות ה-70 אך מימושו נדחה לדור ב’ כי עדיין לא היה בידינו פתרון פשוט וזול.
באחד משיגורי הלילה הראשונים השתתף האלוף דן שומרון כמפקד המפח”ש. למרות הפגיעה המדויקת במטרה בטווח בינוני, הוא הסתייג והסביר שבמצבי לחימה אמיתיים כמעט שאין מטרות בטווח זה בקו ראייה. אירוע זה הוביל לחיפוש פתרונות ל”ניווט ביניים”. מנחם צוקר, שהתמנה ב-1984 לראש הפרויקט, הוביל אישית פיתוח פתרון פשוט ויעיל: באופן מבצעי הצוות מקבל את מודיעין המטרות ומשגר את הטיל שמבצע באופן אוטונומי הצבעה רצופה של ראש-הביות לסביבת המטרות. עם ההתקרבות לאזור המטרות, כשהטילן מבחין בהן, הוא לוקח פיקוד, מנהג את ראש-הביות למטרה נבחרת ומפעיל את העוקב לפגיעה מדויקת. להפתעת רבים, המערכת סיפקה מענה מבצעי הולם!
יכולת ניווט הביניים אפשרה את הגדלת טווח הטיל. הגדלת הטווח וזמן המעוף של טילי דור ב’ דרשה שיפור ביצועי הסביבון (ג’ירו) לייצוב הטיל בגלגול. לאחר ניסיונות חיפוש סביבון מתאים שלא צלחו, בדק ראש הפרויקט, מנחם צוקר, יכולות של חברה קטנה בכרמיאל בשם מ.ט.ס. התגובה הראשונית של החברה ליכולת לעמידה בדרישות הייתה שלילית, אך מנכ”ל החברה לקח את האחריות לפיתוח הסביבון. למרות הספקות והתהליכים “הלא הכי מסודרים” בין רפא”ל למ.ט.ס, הפכה המשימה להצלחה מקצועית ועסקית לשני המפעלים עם סביבון כחול-לבן בעל ביצועים מצוינים.
שיפורים בהנחיית הטיל השיגו טווח מבצעי עד 12 ק”מ (לעומת 8 ק”מ בדור א’) ושיפור דיוק ההנחיה, זאת ללא שינוי המנוע הרקטי ותצורת הטיל! להגדלת הטווח נדרשו גם שיפורים בערוץ התקשורת שיושמו בחטיבת אלקטרוניקה.
שיפור משמעותי בדיוק הפגיעה
העוקב הטלוויזיוני הצנטרואידי שהותקן בטילי דור א’ גרם לביצועים לא מספקים. עוקב הקורלציה, שפותח גם הוא בשטח אלקטרואופטיקה בשנות-80 שולב בטילי דור ב’ תוך קפיצה משמעותית בדיוקי הפגיעה בניהוג אוטומטי.
שיפור חדירת הראש הקרבי של הטיל למטרת השריון הודות לשימוש בטכנולוגיה חדשנית הושגו ביצועים מובילים בעולם בביצועי הראש הקרבי:
שיפור בכ-20% שמאפשר חדירת טנקי המערכה המתקדמים ביותר. נוסף לכך יש לזכור שטיל “תמוז” מבצע תקיפה בזווית תלולה יחסית לאופק, כך שעובי השריון אותו הוא נדרש לחדור בטנקים קטן בהרבה לעומת העובי הנדרש בחדירה אופקית של רוב טילי הנ”ט הקיימים.
התאמה לשיגור מפלטפורמות ניידות – מסוק וספינה
“תמוז” דור א’ פותח למשימות ירי ממשגרים נייחים (קרקעיים) בלבד. שיגור ממשגרים ניידים (אוויריים וימיים) דורש שינויים בראש-הביות, בזביל, בהנחיה, בתפעול וכמובן בתכן מערכות השיגור, הקשר והשליטה המיוחדות למסוק ולספינה, שכל אחת מהן היא פרויקט גדול בפני עצמו.פיתוח משגרי דור ב’
“חפיץ-2”: הצטיידות בטילי דור ב’ חייבה שדרוג משמעותי בסד”כ משגרי “חפיז”: הוספת מערכות לתפעול טילי הלילה (מערכת קירור ומערכת תצפית תרמית משוכללת); מערכת ניווט לתמיכה ב”ניווט הביניים”; שיפורים במערכת הירי והמחשבים – מעבר מהאלקטרוניקה האנלוגית המיושנת למערכת ספרתית מודרנית במשגר בהובלתו (בכל סוגי המשגרים) של ה”דוקטור” – ד”ר יורם וולטוך. “חפיץ-2” נוהל בחטיבת אווירומכניקה על ידי גיורא זייגר ובהמשך על ידי אברהם ארם.
“פרא”
במקביל להצטיידות בגדודי “חפיז”, חודשה החשיבה על פיתוח משגרים משוכללים ומוגנים יותר המבוססים על תובת טנק. לאחר לבטים רבים התגבשה במערכת הביטחון החלטה להתניע פיתוח של טנק טילי “תמוז בשם “פרא”, המבוסס על תובת טנק M60 (תובת “מרכבה” לא הייתה זמינה באותה תקופה). אחד התומכים הנלהבים במפא”ת לרעיון היה אל”מ בני בית-אור (“בנגה”), שכתב המלצה חמה במסמך “פרא לאן?”. לימים קיבל את תפקיד מפקד היחידה שקלטה את ה”פראים” לסד”כ. התנעת הפיתוח התאפשרה בסיוע מימון תע”ש, שקיבלה את הזכות להיות הקבלן הראשי בייצור. הפרויקט נוהל בחטיבת אווירומכניקה על ידי עמוס גדרון. גובשה תצורה חדשנית, פשוטה ככל האפשר, אך עדיין פרויקט מורכב ביותר, ראשון מסוגו בעולם! טנק מצויד בתורן תצפית משוכלל, אנטנת תקשורת, משגר טילים מזדקף, תפעול אוטומטי בנוחות מרבית, רמות מיגון ועבירוּת גבוהות בשטחים מוכי אש.
“מחצלת”:
כבר בשלבים מוקדמים של פיתוח “תמוז” הצבענו על כך שמסוק קרב טומן בחובו יתרונות חשובים כמשגר. זלמן פלד, הממונה על הפיתוח בהנהלת רפא”ל, עורר מחדש את חשיבות הנושא ב-1980, ומאז החל מאמץ שיווקי לשכנע את חה”א לאמץ את הרעיון. חה”א לא היה משוכנע בצורך המבצעי להגדיל את טווח 4 ק”מ של טילי TOW למסוקים שברשותו. המפנה חל במלחמת שלום הגליל ב-1982, אז התברר שבהרבה מאוד אירועים, שיגור טילים
מדויקים מעבר לטווח 4 ק”מ ִה ְקָנה למסוקים יתרונות מבצעיים משמעותיים. בהמשך הותנעו תהליכי בדיקת ההיתכנות, ניסויי תצפית עם מסוקי קוברה וביצוע שיגור טילי גולם. הפרק הראשון של התוכנית, בניהולו של פנחס (פיני) יוסף, הסתיים בסדרה מוצלחת של ניסויי ביות. בשלב שני חתמנו עם חה”א על חוזה במחיר קבוע לסיום הפיתוח וההצטיידות. הפרויקט, בניהולו של ד”ר מיכה בועזון, הסתיים בהצלחה עם מסירת כל המערכות על פי התכנון ותוך עמידה בתקציב. ראוי לציון מיוחד קצין חה”א של הפרויקט, סא”ל זאב אזר, שסייע לנתב את הפרויקט לסיום מוצלח לשביעת רצונם של שני הצדדים.
הרעיון לשיגור “תמוז” מספינה הותנע על ידי גיגי סיוון מול חה”י. את הפרויקט בתחילת דרכו הוביל בהצלחה ד”ר אהרון בר-גיל ובהמשך נוהל על ידי אילן גונן, ד”ר מיכה בועזון, יקי חץ ואורי רביד. יש לציין את הסיוע החיוני בגיבוש תצורת המערכת של אל”מ ידידיה יערי (לימים אלוף יערי ומשנת 2004 מנכ”ל רפא”ל), שהוצב על ידי חה”י ברפא”ל בתקופה הקריטית של הפרויקט.
סיום הפיתוח והמעבר להצטיידות
בשנת 1987 מונה יהושע קראוס לתפקיד ראש הפרויקט (עד 1992). בתקופה זו נמשך פיתוח “תמוז” דור ב’; בוצע בהצלחה הניסוי הבטיחותי, כאבן-דרך לאישור ההצטיידות הן לטילים והן למשגרים וכמו כן קיבלו תנופה חזקה הנושאים הבאים:
ייצור סדרתי והוזלה של הטילים:
בייצור טילי דור א’ נוכחנו לדעת שקצב הייצור ועלותו לא ענו על הדרישות העסקיות הבסיסיות וגרמו להפסדים בחוזה מול מערכת הביטחון. מדיניות הפרויקט בדור ב’ התייחסה לכל התקלות בקו הייצור ביסודיות מרבית עד להשגת ייצור הדיר ומהיר ללא תקלות. בתהליך זה נוצר שיתוף פעולה פורה, המבוסס על אמינות ושקיפות בין הפרויקט ליחידת הבחינה של צה”ל (האחראית למתן תג שמיש לטילים), ובסיומו הוענקה לרפא”ל הסמכה לאישור עצמי לטילים! לאחר ניקוי “מחלות הילדות”, שינויי תכן ופיתוח ציודי בדיקה אוטומטיים, עלינו לקצב ייצור שנתי של טילי דור ב’ פי ארבעה מטילי דור א’! סייעה לכך לא מעט המהפכה שעברה חטיבת הטילים בארגון וביישום הנדסה משולבת (שילוב הייצור והתחזוקה במהלך הפיתוח), בהנהגתם של גיורא שלגי – ראש החטיבה, ואהוד פרנק – מנהל מפעל ייצור הטילים בחטיבה (מיט”ל).
סיוע בבניית תורת הלחימה (תו”ל) ומערך ההדרכה:
ניווט הביניים דרש פיתוח תורת לחימה מתאימה והקמת מערכי הדרכה ייחודיים. הטילנים נדרשו ללמוד לתרגם את התמונה האנכית של אזור המטרות (מהמפה) למבט אלכסוני כפי שנראה מעין הטיל, לזהות את אזור המטרות ולבחור במטרה עדיפה, תוך לימוד ביצועי הטילים בניווט הביניים ומגבלותיהם. לצורך אימון זה פותח ונבנה מאמן מיוחד ברפא”ל המבוסס על שולחן חול (כולל המטרות) ומצלמה המותקנת על רובוט המדמה את מסלול הטיל. המאמן הוקם במכון “לשם” ותופעל על ידי צה”ל במשך תקופה משמעותית, ימים ולילות, בהצלחה.
הדרכה בשימוש דימוּת תרמי:
הוספת טילי לילה יצרה צורך בהדרכת המפעילים בהבנת התמונה התרמית, השונה מהותית מתמונת יום. לצורך כך נבנו שיעורי הדרכה מיוחדים וניסויי תצפית רבים כדי לתרגל את הטילנים ולהשיג יכולת גבוהה להבחין במטרות טנקים אמיתיים.
ליווי פיתוח הפרויקט על ידי גורמי מערכת הביטחון וצה”ל:
בפרויקט תמוז דור ב’, בהבדל מדור א’, זכינו לליווי הדוק של הגורמים המקצועיים בצה”ל – מפקדת קצין חימוש ראשי (מקחש”ר), מינהל פיתוח אמל”ח ותשתית (מפא”ת), אגף אפסנאות (אג”א) וכמובן נציגי כוחות השדה (מפח”ש) וחה”א. תרומתם של אנשי צה”ל להישגי הפיתוח הייתה משמעותית וחיונית ביותר. במיוחד בלטו סא”ל ישי וכסלר ובהמשך סא”ל יקי מואב, במסגרת תפקידם כרע”ן נשק מדויק במפח”ש, בסיוע השוטף בקידום הפיתוח והניסויים בכל נושאי תמוז דור ב’.
דור ב’ – התנופה העסקית
חשיפת היתרונות הגדולים של “תמוז” דור ב’, כולל יכולת הלילה, לעומת דור א’ הלהיבו את הלקוחות ובאופן טבעי ביקשו לעבור לאספקות דור ב’ במהירות על חשבון המשך הצטיידות בדור א’. ברפא”ל הייתה התלבטות לגבי המועד הנכון למעבר מאספקות דור א’ לדור ב’ מבחינה שיווקית ועסקית. לשם כך בוצעה במינהלה עבודה מפורטת להכנת הצעה כוללת רב-שנתית להצטיידות בטילים, משגרים ומוצרי תמיכה כוללת במוצר (תכ”ם) עבור זרועות צה”ל. ואכן התוצאות לא איחרו לבוא: עבודה זו שימשה בסיס לתכנון הרב-שנתי בצה”ל שהתממשה בהקמת יחידות חדשות בכוחות היבשה, חה”א וחה”י, שהשיגו הצלחות מבצעיות מרשימות. רפא”ל הפיקה רווחים נאים, השיגה את אמון הלקוחות ובהמשך גם הזמנות לדורות מתקדמים ועסקאות רווחיות בחו”ל, שמאפשרות המשך פיתוח דורות מתקדמים.
סיכום
פריצת הדרך בפיתוח ראש ביות לילה התניעה למעשה את פיתוח והצטיידות מערכי דור ב’ של “תמוז”. הקפיצות ביכולות לילה, ניווט ביניים, עוקב קורלציה, הגדלת טווח, ראש קרבי משופר, שיפור תמונת הווידיאו, התאמה לירי ממסוק ומספינה ושיפור הייצוריות – הביאו להצטיידות משמעותית בטילי “תמוז” דור ב’ ובסדרת משגרים חדשה ליחידות המבצעיות. כתוצאה מכך הושגה עלייה בסדר גודל בהזדמנויות הירי ובתוצאותיהן המבצעיות, וכן הצלחות עסקיות חיוניות לרפא”ל בארץ ובחו”ל.
לסיום נעיר כי בכתבה זו הוזכר רק הדרג הבכיר הקשור לפיתוח ולייצור מערכי “תמוז” דור ב’, אך למותר לציין כי להצלחה תרמו עשרות אנשים טובים ומסורים, מכל חטיבות רפא”ל, ונציגי משרד הביטחון וצה”ל, שהקדישו למשימה את מיטב כישרונם ומרצם. בכתבה תקצר היריעה מלהזכיר את כולם, ועל כך אנו מתנצלים
