יצאנו ללבנון ב”מחול”

פעולת המערכת

לאחר הצבת מערכת השיגור לפגיעה באזור מטרה מסוים, מכוונים את מרעומי הרש”קים בהתאם ללוח הטווחים של המערכת. מבוצע ירי של הרקטה למסלול בליסטי ולאחר זמן הנקבע על ידי המרעום מופעלת מערכת החיתוך הפירוטכני. הרש”ק והחרטום מתנתקים באותו זמן ממנוע הרקטה, ובעזרת מנוע הסחרור מגיע תוך שתי שניות למהירות של כ – 8000 סיבובים לדקה. פתילי החיתוך של המערכת הפירוטכנית חותכים את המעטפת, והפצצונות יוצאות לדרכם, כאשר לכל פצצונת מהירות רדיאלית התחלתית על פי רדיוס מיקומה בשכבת הפצצונות המזוודת. הפצצונות נופלות תוך סיבוב עצמי ובעזרת סרט הבד המחובר אליהן משתחררת נצירה של כל פצצונת ופצצונת. עם הפגיעה מתפוצצת הפצצונת. המתאר הקרקעי של הפצצונות הוא מעגל מעט אליפטי, בקוטר של כ-400 מטר. דבר זה נותן כיסוי שטח בן 125 דונם!

אתגרי הפיתוח

• עוד לפני תחילת הפיתוח עמדו בפנינו אתגרי “שכנוע” שעיקרן הוכחה (תאורטית לפחות, בשלב ראשון) כי רש”ק מצררי יביא לתוצאות הרצויות בעת הפעלתו. דבר זה היה כרוך במאמץ מיוחד בקבוצת חקר הביצועים של שטח מבנה ואוירודינמיקה (מו”א). לאחר מכן היינו צריכים לבחון את הישגי העבר של רפא”ל בפיזור תת חימושים ולקבוע את שיטת הפיזור הרצויה. משנבחרה שיטת הפיזור הצנטריפוגלי היה צורך בפתרון הנדסי אשר יאפשר את סחרור המערכת למהירויות הסחרור הנחוצות, ללא שתהיה אי יציבות בדינמיקת כל הרש”ק כגוף חופשי באוויר. הדבר חייב חיתוך החרטום הקוני בנוסף לחיתוך מנוע הרקטה, זאת כלקח מאי יציבות אווירודינמית שאובחנה בניסוי ראשוני בו סוחרר הרש”ק עם החרטום הקוני.
• ההחלטה על פיתוח מנוע סחרור בעל דלק מוצק הייתה נועזת, מאחר ומעולם לא נבנה “יצור” כזה ברפא”ל ולמיטב ידיעתנו גם בעולם.
• עמדנו גם בפני הבעיות של תכנון ניסויי שדה לרקטות בעלות טווח של 20 ק”מ באופן שיאפשר מיצוי נתוני הדינמיקה של פתיחת הרש”ק המשפיעים על דינמיקת הפיזור והן בחינת פיזור הפצצונות על פני שטח גדול.
• הצורך לעבוד בפיתוח ביחד עם מפעל אחר (התעשיה הצבאית) אשר נחשב ל”מתחרה” בפיתוח חימושים שונים היווה אף הוא אתגר בפני צוות הפיתוח הרפא”לי.
• לסיכום האתגרים היינו צריכים לעבוד בתוך מסגרת מוכתבת של לוח זמנים ותקצוב, כאשר כל המערכת מלאה ב”רצונות” של גופים שונים.

העושים במלאכה (צויינו רק תארי ד”ר בתקופת הפיתוח)

• פרוייקט פיתוח הראש הקרבי “מחול” הובל על ידי שטח מבנה ואוירודינמיקה (מו”א). השטח, שהוא שטח מטריצי-מקצועי, לא היה אמון על הובלת פרוייקטים, אולם ד”ר ק.ז., ראש השטח בתחילת הפרויקט (רביע ראשון של 1975), היה משוכנע כי יכולותיו הבין-תחומיות של השטח ותחומיו יוכלו להביא לפיתוח יעיל ומתוחכם ושכנע בכך את ראש החטיבה דאז, צבי עבר. ק.ז. מונה לראש הפרוייקט (בנוסף על תפקידו כראש השטח) וניווט דרכו בניהול הפרוייקט בכישרון וידע.
• עם יציאתו של ק.ז. לשבתון בסוף שנות השבעים, עבר תפקיד ניהול השטח לידי ד”ר גיורא מימון, אשר גם הוא הסכים להיות ראש הפרויקט בנוסף על תפקידו כראש השטח.
• את התכן המכני של הרש”ק הוביל מהנדס צעיר משטח מערכות חימוש אווירי (מח”א), אחד השטחים המכניים של החטיבה, בשם מיקי שרי.
• בשנת 1978 קלטנו לתחום מבנה את בעז כהן, מהנדס צעיר בעל ניסיון צבאי בנושאי שריון, לטיפול בהשפעה הדדית ותאום משגר-רקטה ובעמידת הרקטות בתנאי נסיעה קשים.
• תכן מנוע הסחרור הוטל על משה מנור, טכנאי בכיר וותיק בשטח הנעה שבחטיבה.
• התכן האווירודינמי המאתגר הוטל על יונה מנלה ויעקב פרוכט ממו”א.
• חקר הביצועים בוצע על ידי מנשה ברוש מתחום מיצוי נתונים שבמו”א.
• תכן המערכת הפירוטכנית הוטל על מי שהתמחה בכך – ארווין רייטר (ז”ל).
• בנושאי חוזק המבנה והאווירו-אלסטיות של הרש”ק עסק דב אלידע ממו”א.
• מוני נייגר מתחום אווירו-בליסטיקה במו”א היה אחראי לתכנון ניסויי השדה, במסגרתם פותחה שיטה חדשנית למיפוי מהיר של נקודות הפגיעה של 4,400 הפצצונות ממטח של ארבע רקטות.
• כל הצוות הרפא”לי הנ”ל עמד במטלות הפרוייקט, ועבד בשיתוף עם אנשי התעשייה הצבאית במפעל “גבעון” בניהולו של שלמה הראל, אשר הובילו את תכן הרקטה והמשגר. הצורך לשתף פעולה עם תעשיה מחוץ לרפא”ל היה אז בלתי שגרתי, וגם יצר יחד עם ההישגים הטכניים והפיתוח המוצלח, חיכוכים אשר נפתרו בהבנה משותפת.
• תכנית הפיתוח לוותה על ידי הגברת עזה ערב מיחידת מו”פ/מעט”ר (מערכות טילים ורקטות) בהנהלת משרד הביטחון.
• השלב המבצעי לווה ע”י משה קורט ממפא”ת בהנהלת משרד הביטחון.

קשרים עם הצבא האמריקאי

בתקופת הפיתוח של “מחול” גילה הצבא האמריקאי ענין ברקטות ארטילריות מצרריות, ונוצר קשר מומחים בין רפא”ל לצבא האמריקאי בפיקטיני ארסנל שבמדינת ניו-ג’רסי. בעבר ניסו האמריקאים לפתח פיזור צנטריפוגלי – ללא הצלחה. סוד הפיזור הנכון הוצג בעבודת הדוקטורט של בן-ציון נווה, מוותיקי מו”א ולימים מנכ”ל רפא”ל. הצבא האמריקאי מימן אצלנו מחקר על חימוש מפוזר בסיבוב שנקרא על ידו (Spin Dispersion Technology), בקיצור קראנו לו SDT  ובעברית “סאדאת”, שבוצע אף הוא בהובלת מו”א. פצצונות 42M אינרטיות לצרכי הפיתוח קיבלנו מהצבא האמריקאי במתנה. רק עם התקדמות הפיתוח בארץ נבנה בתע”ש קו ייצור לפצצונות שכונו 77M. בשלב מסוים החלו האמריקאים בפרויקט MLRS  (Multiple Launch Rocket System)  שלימים הסתיים בהצלחה, ואשר נמכר גם לחיל התותחנים הישראלי. וכך, מבחינה מסחרית, ניצחו האמריקאים בתחרות. מבחינתנו אנו מערכת “חביב” הקדימה את זמנה בעשור!!!

שימוש במערכת במלחמת ”שלום הגליל” (של”ג) – 1982

במלחמת ”שלום הגליל” נעשה שימוש מבצעי בכל מלאי הרקטות שהיו במחסני צה”ל – ראה איור 4, וזאת במסגרת חילוץ הגדוד המכותר באזור סולטן יעקב.